ללכת יחפים זו אחת המתנות הגדולות ביותר שתעניקו לילדכם ולכם
נסו להיזכר, מתי בפעם האחרונה הלכתם יחפים? מתי דרכתם על האדמה בלי נעליים? אני מניחה שהזכרון שלכם יזרוק אתכם חזרה לימי ילדותכם.
"ילדים שימו נעליים, לא בריא ללכת יחפים." את המשפט הזה הייתי מדקלמת לשווא לילדיי עד שהפך למנטרה. אימי תמיד אמרה לי שיהיו לי רגליים עם עור של פיל אם אמשיך ללכת יחפה, אבל בדיעבד אני בטוחה שהיא התכוונה להליכה על האספלט החם שגרם לי לקפץ ולבצע תנועות של תמנון אחרת הייתי מקבלת כוויה.
הרגע שבו נעלתי נעליים לעד לא קרה בגלל אמא שלי אלא אחרי שדרכתי על חשופית, כששנינו יחפות וחשופות, גם אני וגם החשופית, אני אחסוך מכם את התחושה של המרקם ג'לי תחת רגליי...
מאז עברו מים רבים בנהר או יותר נכון המון חולות ברגליים ואנחנו הולכים יחפים בכל הזדמנות.
"אאוץ!!" מילמלתי לעצמי כשדרכתי על אבן קטנה בעודי מתעוותת תוך כדי הליכה יחפה. בהתחלה הרגליים שלי לא היו רגילות למגע וכל נגיעה באדמה העירה המון תחושות רדומות. התחושה של הליכה יחפה על האדמה היא עונג צרוף, אחרי הרבה שנים בהן רוב הזמן כפות הרגליים שלי היו סגורות בתוך נעליים כשרק בסוף היום פינקתי אותן בהליכה קצרה על הריצפה לפני שנעלתי נעלי בית או במקרה הטוב הליכה על החולות בים (אחח איזה תענוג זה) סוף סוף חזרתי למצב הטבעי בו הרגליים שלי דורכות על אדמה.
כשהחלטתי להפסיק להעיר לילדים ואפילו לעודד אותם ללכת יחפים שמתי לב לתחושת העונג שהציפה אותם כשהם רצו בחולות, שתלו שתילים בגינת ירק, הסתובבו בין הצמחים ושיחקו בדשא.
"אמא בחוץ מתחיל לטפטף, רוצה שנעשה סיבוב כשאנחנו יחפים בגינה?" גאי שאל אותי עם מבט מאתגר וחשב שהוא יצליח לגרום לי לסגת מההרגל שהמשפחה שלנו סיגלה.
"בטח! אני ראשונה!" אני צועקת ורצה לדלת יחד עם מארלי וזיגי שמחפשים כל סיבה כדי להשתולל בחוץ. רגל ראשונה נוגעת בבוץ, האדמה קרה ולחה, הרגליים שוקעות מעט ומתחפרות בבוץ הרך, אני מושיטה יד לגאי ושנינו הולכים לכיוון גינת הירק לחפש שבלולים ופשוט נהנים להיות נוכחים ברגע הזה, בלי למהר, בלי לנסות להספיק עוד משהו, רק לדרוך על האדמה ולהרגיש.
"ילדים שימו נעליים, לא בריא ללכת יחפים." את המשפט הזה הייתי מדקלמת לשווא לילדיי עד שהפך למנטרה. אימי תמיד אמרה לי שיהיו לי רגליים עם עור של פיל אם אמשיך ללכת יחפה, אבל בדיעבד אני בטוחה שהיא התכוונה להליכה על האספלט החם שגרם לי לקפץ ולבצע תנועות של תמנון אחרת הייתי מקבלת כוויה.
הרגע שבו נעלתי נעליים לעד לא קרה בגלל אמא שלי אלא אחרי שדרכתי על חשופית, כששנינו יחפות וחשופות, גם אני וגם החשופית, אני אחסוך מכם את התחושה של המרקם ג'לי תחת רגליי...
מאז עברו מים רבים בנהר או יותר נכון המון חולות ברגליים ואנחנו הולכים יחפים בכל הזדמנות.
"אאוץ!!" מילמלתי לעצמי כשדרכתי על אבן קטנה בעודי מתעוותת תוך כדי הליכה יחפה. בהתחלה הרגליים שלי לא היו רגילות למגע וכל נגיעה באדמה העירה המון תחושות רדומות. התחושה של הליכה יחפה על האדמה היא עונג צרוף, אחרי הרבה שנים בהן רוב הזמן כפות הרגליים שלי היו סגורות בתוך נעליים כשרק בסוף היום פינקתי אותן בהליכה קצרה על הריצפה לפני שנעלתי נעלי בית או במקרה הטוב הליכה על החולות בים (אחח איזה תענוג זה) סוף סוף חזרתי למצב הטבעי בו הרגליים שלי דורכות על אדמה.
כשהחלטתי להפסיק להעיר לילדים ואפילו לעודד אותם ללכת יחפים שמתי לב לתחושת העונג שהציפה אותם כשהם רצו בחולות, שתלו שתילים בגינת ירק, הסתובבו בין הצמחים ושיחקו בדשא.
"אמא בחוץ מתחיל לטפטף, רוצה שנעשה סיבוב כשאנחנו יחפים בגינה?" גאי שאל אותי עם מבט מאתגר וחשב שהוא יצליח לגרום לי לסגת מההרגל שהמשפחה שלנו סיגלה.
"בטח! אני ראשונה!" אני צועקת ורצה לדלת יחד עם מארלי וזיגי שמחפשים כל סיבה כדי להשתולל בחוץ. רגל ראשונה נוגעת בבוץ, האדמה קרה ולחה, הרגליים שוקעות מעט ומתחפרות בבוץ הרך, אני מושיטה יד לגאי ושנינו הולכים לכיוון גינת הירק לחפש שבלולים ופשוט נהנים להיות נוכחים ברגע הזה, בלי למהר, בלי לנסות להספיק עוד משהו, רק לדרוך על האדמה ולהרגיש.
אני לא אשכח את הרגע שחלצתי נעליים כשסיימתי להקים את גינת הירק שלי והסתובבתי בה יחפה, הרגשתי בהתחלה מן דגדוג נעים ברגליים ואחר כך הרגשתי את המרקם של האדמה והטמפרטורה ולבסוף שמתי לב שיש לי המון תחושות מוזרות וחיוביות בגוף, מין תחושת שחרור בשילוב חיבור לאמא אדמה.
הפעם השניה שהלכתי יחפה הייתה בחורשה ליד הבית, כשהגענו לחורשה חלצנו נעליים, הכנו קפה ופשוט הסתובבנו יחפים, היה רגע שזה קצת כאב כי מבלי לשים לב דרכתי על זרדים (טעות של מתחילים) אבל רוב הזמן היה פשוט כיף! השתדלתי ללכת בעיקר על החול הרך או על עלים יבשים כדי לשמוע אותם נשברים מתחת לרגליי.
לא חייבים לגור בבית עם גינה כדי להנות מהליכה יחפים בטבע, אפשר לחלוץ נעליים בדשא בפארק, בהליכה בחורשה או בכל פנינת טבע אחרת. כמובן תשימו לב שזה אזור נקי מזכוכיות ושאר סכנות ושימו לב שזה אזור מוצל (אם חם), בקיץ אפשר לקבל כוויה מהחול הרותח.
בפעם הראשונה שתלכו יחפים בחוץ עצרו לרגע ותנו לתחושה לעטוף אתכם, רוב הסיכויים שיהיה לכם פרצוף מצחיק וקצת דבילי עם תנועות מגושמות אבל מבטיחה שתהנו.
"שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"
המשפט המקראי מקשר בין רגליים יחפות לקדושה שנמצאת באדמה וזו עבורי הדוגמא הכי קדומה לחשיבות של מגע עם האדמה, אך מאז אבות אבותינו שהלכו יחפים אנחנו נועלים נעלים ברוב שעות היום ומבלי שנרגיש ניתקנו את החיבור שלנו מהאדמה.
היו ימים בהם חלצתי נעליים ממש לפני המקלחת בערב וכשאני חושבת על אותה תקופה אני נזכרת שתמיד הייתה לי אנחה כזו של רוגע ושחרור כשהורדתי את הנעליים, הרגשתי שהשלתי מעליי את כל עומס היום והכבדות שהתלוותה אליו, בד"כ גם הרגשתי מן זרמים קלים ברגל (קרה לי במיוחד עם נעלים סגורות) והייתי יושבת כמה דקות על מיטה ומעסה לעצמי את הרגל, זה ממש הרגיע אותי.
מאז שהתחלתי ללכת יחפה על האדמה אני מרגישה שהגוף שלי רגוע יותר, נינוח ושלוו, החיבור לקרקע גורם לי להתנתק מטרדות החיים, לנשום עמוק ופשוט להיות נוכחת ברגע.
הפעם השניה שהלכתי יחפה הייתה בחורשה ליד הבית, כשהגענו לחורשה חלצנו נעליים, הכנו קפה ופשוט הסתובבנו יחפים, היה רגע שזה קצת כאב כי מבלי לשים לב דרכתי על זרדים (טעות של מתחילים) אבל רוב הזמן היה פשוט כיף! השתדלתי ללכת בעיקר על החול הרך או על עלים יבשים כדי לשמוע אותם נשברים מתחת לרגליי.
לא חייבים לגור בבית עם גינה כדי להנות מהליכה יחפים בטבע, אפשר לחלוץ נעליים בדשא בפארק, בהליכה בחורשה או בכל פנינת טבע אחרת. כמובן תשימו לב שזה אזור נקי מזכוכיות ושאר סכנות ושימו לב שזה אזור מוצל (אם חם), בקיץ אפשר לקבל כוויה מהחול הרותח.
בפעם הראשונה שתלכו יחפים בחוץ עצרו לרגע ותנו לתחושה לעטוף אתכם, רוב הסיכויים שיהיה לכם פרצוף מצחיק וקצת דבילי עם תנועות מגושמות אבל מבטיחה שתהנו.
"שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"
המשפט המקראי מקשר בין רגליים יחפות לקדושה שנמצאת באדמה וזו עבורי הדוגמא הכי קדומה לחשיבות של מגע עם האדמה, אך מאז אבות אבותינו שהלכו יחפים אנחנו נועלים נעלים ברוב שעות היום ומבלי שנרגיש ניתקנו את החיבור שלנו מהאדמה.
היו ימים בהם חלצתי נעליים ממש לפני המקלחת בערב וכשאני חושבת על אותה תקופה אני נזכרת שתמיד הייתה לי אנחה כזו של רוגע ושחרור כשהורדתי את הנעליים, הרגשתי שהשלתי מעליי את כל עומס היום והכבדות שהתלוותה אליו, בד"כ גם הרגשתי מן זרמים קלים ברגל (קרה לי במיוחד עם נעלים סגורות) והייתי יושבת כמה דקות על מיטה ומעסה לעצמי את הרגל, זה ממש הרגיע אותי.
מאז שהתחלתי ללכת יחפה על האדמה אני מרגישה שהגוף שלי רגוע יותר, נינוח ושלוו, החיבור לקרקע גורם לי להתנתק מטרדות החיים, לנשום עמוק ופשוט להיות נוכחת ברגע.
כפות הרגליים הקטנות שלנו מחזיקות את כל מסת המשקל שלנו ולדעתי הן לא פחות מפלא, ברגליים יש לנו 26 עצמות ויותר מ 100 שרירים וגידים.
כאחת שסובלת מאוד מכאבי גב ההליכה ללא נעליים על אדמה מאוד שיפרה את היציבות שלי והפחיתה מעוצמת כאבי הגב. בזמן ההליכה יחפים אנחנו פורסים את הבהונות שלנו כך שיש חלוקת משקל רחבה יותר שעוזרת לשיפור היציבה.
בנוסף, לאדמה יש זרימה אנרגטית ושמתי לב שכשאני נועלת נעליים בזמן שאני נמצאת בטבע אני מרגישה קצת פחות מחוברת לסביבה, חסר לי המגע של העלים והמרקם של האדמה ומאז שהחלטתי לחקור את הנושא הבנתי את החשיבות של הליכה ללא נעליים ואת ההשפעה שיש לזה על הנפש והגוף.
כמובן שאני לא יכולה ללכת יחפה בכל מצב, בטח לא במסלולים ובמקומות שחשופים לשמש החמה בישראל, או במקומות שפחות מתאימים מבחינת המרקם של האדמה (מלאה אבנים/ זרדים וכו) אבל הבנתם את הרעיון 😊
אז תעשו לעצמם טוב(ה) ותתחילו לחלוץ עליים.
כאחת שסובלת מאוד מכאבי גב ההליכה ללא נעליים על אדמה מאוד שיפרה את היציבות שלי והפחיתה מעוצמת כאבי הגב. בזמן ההליכה יחפים אנחנו פורסים את הבהונות שלנו כך שיש חלוקת משקל רחבה יותר שעוזרת לשיפור היציבה.
בנוסף, לאדמה יש זרימה אנרגטית ושמתי לב שכשאני נועלת נעליים בזמן שאני נמצאת בטבע אני מרגישה קצת פחות מחוברת לסביבה, חסר לי המגע של העלים והמרקם של האדמה ומאז שהחלטתי לחקור את הנושא הבנתי את החשיבות של הליכה ללא נעליים ואת ההשפעה שיש לזה על הנפש והגוף.
כמובן שאני לא יכולה ללכת יחפה בכל מצב, בטח לא במסלולים ובמקומות שחשופים לשמש החמה בישראל, או במקומות שפחות מתאימים מבחינת המרקם של האדמה (מלאה אבנים/ זרדים וכו) אבל הבנתם את הרעיון 😊
אז תעשו לעצמם טוב(ה) ותתחילו לחלוץ עליים.
