• Example text
  • Example text2
HE
0
רכיב טקסט. לעריכת הרכיב ולשינוי הטקסט לחצו כאן
"מה איבדתם בחור הרחוק הזה?" זו השאלה הראשונה שכל מי ששמע שאנחנו עוברים לדרום שאל אותי, ממש כולם.
האמת, זה שעשע אותי קצת, תכף תבינו למה, אבל ראשית, למה לקרוא למקום כל כך יפה חור? ורחוק ממי? ממך? כששמעתי את השיר "סתאלבט בקיבוץ" של פול טראנק (למרות שאנחנו גרים במושב) הרגשתי שהוא מדבר עליינו ורציתי לשלוח אותו לכל מי ששאל אותי את השאלה הזו.
הרבה חברים ובני משפחה שמגיעים אלינו (כולל אלו שתהו למה עברנו לפה) מתאהבים - בפשטות, בשקט, ברוגע, בשלווה ואז אומרים : "וואלה מתאים לנו לגור כאן".

היום, לאחר כמה שנים של מגורים בחור הרחוק הזה אני מבינה את התהייה שיש להרבה אנשים, לעשות צעד כזה יכול להיות מפחיד, והמקום באמת רחוק רק השאלה מאיפה כי בהשוואה לפקקים של אזור המרכז אנחנו מגיעים הרבה יותר מהר ליעד, למשל 40 דק' מבאר שבע, בירת הנגב שיש בה הכל, או 45 דק' מחוף זיקים היפהפה ושעה נסיעה למשפחה מכל צד. נכון, אומנם המרחקים גדלו משמעותית לעומת התקופה בה גרנו באשדוד והקושי עדיין נשאר (לא כיף לי לבלות המון זמן על הכביש) אך אני מוכנה לשלם את המחיר המינורי כדי להנות מהחיים בכפר.


 
ועדיין, מה הביא אותנו לפה?
אומנם אורח החיים האיטיים שהתחלנו לסגל לעצמנו והרצון להתרחק מהעיר אכן היה הבסיס למעבר למקום שקט ורגוע אך הטריגר היה סגירת דלת על כל המשתמע מכך.
היינו רגע לפני רכישת בית באשדוד, נלחמנו ועשינו כל מה שאפשר כדי שהעסקה תצא לפועל ובכל פעם שחשבנו שאוטוטו נחתום חזרנו 2 צעדים אחורה, הדברים פשוט לא היו בשליטתנו.
אני זוכרת שיום אחד ישבתי ב"מרפסת שלנו" - מין חומה קטנה בפארק ליד הבית שצופה לים, ושאלתי את ה' : "מה אני אמורה לעשות עכשיו? לאן נלך? למה אתה סוגר לנו את הדלת הזו? עד כדי כך אתה דוחף אותנו להגשים את החלום האמיתי?" הבנתי שלמרות האכזבה מכך שהעסקה לא יצאה לפועל אנחנו במקום הנכון, הרגשתי שמחכה לנו מקום טוב יותר.


לאחר יומיים קפצה לי מודעה ביד 2 עם בית למכירה במושב יתד, מקום שמעולם לא שמעתי עליו, המחיר היה ממש בר השגה ופתחתי גוגל מפות כדי לאתר את המושב.

מיצמצתי פעמיים כדי להבין מה אני רואה - מושב שממוקם במדבר בסוף העולם שמאלה, בין מצרים לרפיח ובמקום להבהל ולסגור את המפה רק נדלקתי!
שנים חלמתי לגדל את הילדים במושב, קרוב לטבע, תוך שאני מדמיינת אותם רצים יחפים בשדות.

וכך היה. התרחקנו מהעיר הגדולה ועברנו למושב. אומנם דלת אחת נסגרה אך דלת אחרת מתאימה יותר נפתחה עבורנו.
הגענו למקום עם אויר נקי, טבע, מרחבים, קהילה נעימה והמון שקט.

מס' ימים לאחר שחתמנו על חוזה רכישה גילו לאמא שלי סרטן אלים מאוד,  הגילוי היה מאוד מטלטל והרגשתי שהמעבר מגיע בזמן לא טוב אך עם הזמן התבדיתי.
דווקא בתוך האינטנסיביות של הטיפול באימי גליתי שאני שואבת כוחות מהמקום בו אני גרה. הטיפולים והמראה של אמא שלי הולכת ונחלשת גבו ממני המון כוחות נפשיים כך שהחזרה הביתה למושב בסוף היום עזרה לי למצוא שלווה ונחת, עזרה לי לאגור עוד כוחות כדי להתמודד מחדש.

ומה עם המצב הבטחוני אתם בטח שואלים?
למען האמת דווקא כשאני מטיילת בירושלים אני דרוכה ומסתכלת מידי פעם לצדדים, לעומת המקום בו אנחנו גרים.
גם בתל אביב לפעמים אני מוצאת את עצמי סורקת את האזור אם אנחנו נמצאים בתקופה מתוחה.
אני חושבת שכל מי שגר בישראל מתמודד עם הפחדים האלו, עם דריכות מתמשכת, ודווקא מאז שעברנו לדרום עוטף ישראל אני מרגישה יותר רגועה ומוגנת.
באופן כללי אני לא חרדתית כשיש מבצע או הסלמה בטחונית, אני משדרת רוגע לילדים כי אני באמת יחסית רגועה. אתם בטח שואלים איך זה יתכן?
ראשית אני מפרקת את החרדה לגורמים כמו שלמדתי בקורס מיינדפולנס, הרקטות פחות מגיעות לאזור שלנו אלא יותר לערים הגדולות כמו שדרות, אשקלון ואשדוד וגם מבחינת מפת הישובים בעוטף, אנחנו לא מככבים ברשימת היעדים המועדפים על חמאס, (בדקתי את זה לפני שקנינו פה בית חחח), יש באזור שלנו ישובים שאני יודעת שלא הייתי קונה שם בית, בעת הסלמה המצב שם די קשה .
זה לא שבשאר הארץ הכל סוגה בשושנים - אחרי הכל אנחנו גרים בישראל ולא בשוויץ - מדינה נטולת מלחמות וצבא, כך שהכל יחסי.
כשמצב מחמיר ויש סיכוי למחלמה או מבצע מתמשך אנחנו אורזים את עצמנו ונוסעים למקום אחר, לרוב לאזור מצפה רמון ודרום הארץ, שם יש שקט מוחלט, כמו מדינה אחרת.

גם לכן יש חלום לגור באזור אחר (אפילו לא בארץ) ואתם מפחדים להגשים אותי?
תרשמו לי בתגובות למטה, אני תמיד שמחה לקרוא.
אפשר גם לכתוב לי מכתב ולשלוח בדואר ל: יתד, ת.ד 305, מיקוד 8548200. אני תמיד עונה בחזרה :)
x

#{title}

#{text}

#{price}